כואב בשן כששותים קר או חם? אתם לא לבד




מהי רגישות יתר בשיניים וממה היא נגרמת? רגישות יתר בשיניים, הנקראת גם רגישות יתר דנטינלית, היא תופעה בה חשים כאב בשיניים בתגובה לחשיפתן לקור או חום. רגישות יתר דנטינלית מוגדרת כתגובת כאב קצרה וחולפת של השיניים שמתעוררת בעקבות גירויים שונים כגון גירוי תרמי, מכאני, אוסמוטי, או כימי. מצב זה עשוי להיות מתסכל הן למטופל והן למטפל. אנשים רבים מתלוננים כי בעת שתייה של משקה קר, חמוץ או חם הם חשים כאב בשיניים אשר חולף תוך זמן קצר.

האבחנה של רגישות יתר דנטינלית נעשית רק לאחר שלילה של כל מצב אחר שיכול לגרום לכאב. כאב זה עשוי להגיע למצבים של כאב חריף. הכאב מופיע בעקבות תנועת נוזלים מהירה בתוך הטובולי, תעלות מיקרוסקופיות שנמצאו בשכבת הדנטין של השן, והוא נעלם באותה מהירות שבה הוא מופיע.

עד כמה התופעה נפוצה? השכיחות שלה משתנה והיא בהתאם לסוג הקבוצה הנבדקת, כלומר, באוכלוסיות שונות של מטופלים נראה שכיחויות שונות של התופעה, כשהופעתה נפוצה יותר במטופלים עם פריודונטיטיס, מחלת חניכיים כרונית (60%-98%). יש לזכור שלא כל מטופל שסובל ממחל חניכיים בהכרח יגיב ברגישות יתר.

התופעה יכולה להופיע בטווח גילאים נרחב: מ-15 עד 70, אך היא נפוצה יותר בגילאי 20-40, ובעיקר בנשים בנות 30-40. הטריגר לכאב עשוי להשתנות, כשהנפוץ ביותר הוא קור (75%), והבאים אחריו הם גירויים הנובעים ממגע (25%) וממתיקות (16%).

הגורם לרגישות יתר הוא טובולי פתוחים בדנטין. מחקרים שבדקו מאפיינים של דנטין בעל רגישות יתר הראו שאנשים שמדווחים על רגישות יתר הם גם בעלי צפיפות טובולים גבוהה יותר.

קיימים שני מנגנונים העשויים לגרום לחשיפת דנטין בצוואר השן: 

1. אובדן רקמת אמייל - כתוצאה מהליך כימי או מכאני כגון אברזיה, ארוזיה, שחיקה, אבפרקציה או שבר. לדוגמא, מזון חומצי יכול להאיץ תהליכים מכאניים.

2. נסיגת חניכיים - תהליך שלו גורמים רבים, הנעים בין אובדן ביולוגי של חניכיים כתוצאה ממחלות ומטיפולים כירורגיים ולא-כירורגיים, לצחצוח אגרסיבי המוביל לאובדן מכאני של חניכיים, ועד טראומה לחניכיים.



איך מטפלים ברגישות יתר בשיניים? תכשירים שונים למניעת רגישות יכולים לפעול באחד משלושת המנגנונים הבאים:

1. הימנעות מגירוי מעורר כאב.
2. איטום של הטובולי הדנטינאליים – ע"י איטום מבחוץ (שכבת מרח), הגדלת יצירת דנטין אינטרא-טובולרי, או עידוד יצירת דנטין שלישוני.
3. הורדת ההולכה העצבית.

אפשר לחלק את התכשירים לשניים: כאלו שניתנים במרפאה לעומת כאלה שעושים בהם שימוש ביתי. לרוב תכשירים ביתיים הם פשוטים יותר ונועדו לטפל במספר רב של שיניים, ותכשירים שניתנים במרפאה הם "מורכבים" יותר ואמורים לטפל במקרים של רגישות יתר בשן/שיניים ספציפיות. יש להעריך את דרגת הרגישות כשבועיים עד ארבעה שבועות לאחרי התחלת טיפול, ובמידת הצורך לעבור לשלב הבא.

השלב הראשון בטיפול ברגישות יתר בשיניים הוא מניעה. כמו כל טיפול דנטלי, יש לבדוק מהם הגורמים המסייעים למצב ולהימנע מהם. צחצוח טראומתי או מזון חומצי יכולים להיות גורמים כאלה. חומצה יכולה להיות ממקור חיצוני – תזונה הכוללת פירות, מיצים וכולי, וגם ממקור פנימי כמו במצבי ריפלוקס והקאה.

יש להנחות את המטופלים לנהל יומן תזונה. כדי להימנע מהחמרה של המצב, יש להשתמש במברשת שיניים ובמשחת שיניים שאינן שוחקות את השן, וכמובן להימנע ממזון חומצי ומגורמים חומציים אחרים. כדי לשפר את המצב, יש להשתמש בתכשירים למניעת רגישות, שטיפות פה ומשחות שיניים למניעת רגישות, ובשלב השני, אם הכאב נמשך, אפשר לעבור לתכשירים מקומיים.

היות ובמקרים רבים הסובלים מרגישות יתר דנטינלית נפגעים גם ברמת הניראות של הפה – הרי שבשלב הבא מומלץ לפנות למומחה לרפואת חניכיים (פריודונט) כדי לשקול פתרונות בתחום הכירורגיה האסתטית של החניכיים.